הלב, הלב כמעט מתפוצץ מכאב. מהמקום שלי, רחוק כל כךמנושא הבלוג, החיים עצרו מלכת. כל פעולה שאני חייבת
לבצע כרוכה במאמץ אדיר. מנסה להתחמק ולברוח
מהדמעות, המילים והסיפורים אבל התמונות רודפות אותי.
השיר "מגש הכסף" שכתב נתן אלתרמן בשנת 1947 (לחן: נורית הירש)
כל כך אקטואלי, גם אחרי 65 שנה.
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני...
היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר
ועמדה למולם עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
 |
| מבצע צוק איתן |
לכבוד הגיבורים, שנפלו ובני המשפחה הכואבים, לכבוד אלה שנלחמים על
חייהם ולכבוד האמיצים אשר עדיין בתופת, החלטתי ליצור פינה מיוחדת
בבלוג - מגש הכסף.
אולי אצליח להרגיע מעט את חוסר האונים המטריף הזה שכל כך הרבה אנשים
מרגישים וחווים בימים אלה. אולי אשתמש בתמונות, כי אין לי את המילים
הנכונות, אין לי את המילים המתאימות, וכל מילה שאני מוצאת - אין בה די.
אוהבת!!! תהיי חזקה
השבמחקתודה מתוקה. יודעת שקשה לך באופן מיוחד בגלל המרחק, אז נשיקות וחיבוקים!
מחק