השיעור האחרון של קורס הביוטי היה חגיגי ואפילו מרגש, ואני חוששת שלא ממש היינו קשובות למצגת ולכל הפרטים החשובים
של "שיווק והעצמה" (לא נורא, הכל מופיע בספר הלימוד).
קנינו כיבוד קל, כתבנו ברכות זו לזו ואני כמובן, צילמתי תמונות.
היום לא אכתוב את תקציר השיעור, במקום זאת אצרף שיר של
צ'ארלי צ'אפלין, שהוא קרא ביום הולדתו ה- 70 (16.4.1959).
ביום המיוחד שלי, השיר הזה אומר הכל....
ביום המיוחד שלי, השיר הזה אומר הכל....
משהו על אהבה עצמית / צ'ארלי צאפלין
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה
ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי,
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה : "אותנטיות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא: "בגרות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן,
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים: "כבוד".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי למטה.
בהתחלה לבי קרא לזה – "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה: "אהבה עצמית".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה: "פשטות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות.
היום גיליתי שלזה קוראים: "צניעות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום
ולזה אני קורא: "שלמות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".
לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב
ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם
ואז נולדים עולמות חדשים.
יחד עם התעודה קיבלנו 4 תמונות מימי הצילומים. כל כך חיכיתי לזה...
אכזבה!
הרקע השחור הוא בחירה גרועה של הצלם, הצלם הוא בחירה גרועה
של המכללה. כי אין אחת מכל הבנות שלמדו איתי אשר יצאה לדרכה בחיוך
עם הבוק שקיבלה. אפילו לא אחת! אני יכולה רק לשמוח שצילמתי תמונות
מוצלחות יותר במצלמה שלי.
בשעות האחרונות ניסיתי לבחור את התמונות הפחות גרועות, ועם כמה
נגיעות בפוטושופ (בהירות, הסתרת כתפייה של חזייה ועוד כמה תיקונים
שכל צלם מתחיל יכול היה לראות ולמנוע) אני יכולה להעלות אותן לפוסט.
זהו...
במהלך הקורס קראתי ברשת אין ספור טענות והשמצות על מכללת איל-מקיאג'.
לגמרי לא מסכימה!
נהניתי מאוד, מגלה בכל יום שלמדתי הרבה (ויש לי עוד הרבה מה ללמוד),
שהמורים מוכשרים והיחס לתלמידות היה נפלא. נכון שלא הכל דבש אבל
אני משוכנעת שכך זה בכל מקום (יש חסרונות ויש יתרונות).
שהמורים מוכשרים והיחס לתלמידות היה נפלא. נכון שלא הכל דבש אבל
אני משוכנעת שכך זה בכל מקום (יש חסרונות ויש יתרונות).
מתכננת סדרת פוסטים אודות איל-מקיאג' - מוצרים, החנות והמכללה בירושלים.
ועוד... בשבוע הבא אני מתחילה את קורס המדיה פרו בתל- אביב ובשלב
מסוים יתחיל גם קורס המאסטר בירושלים (עדיין אין תאריך).
תחזיקו לי אצבעות!
תודה שהייתם כאן ועברתם יחד איתי את התהליך!
אוהבת!!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה